<h1>תשובות חכמי צרפת ולותיר סימן פ"ח</h1>
<h2>דף כא:</h2>
וששאלתם ראובן היה לו מערופיא של כומרים הרבה שנים וראובן זה צורבא מרבנן הוא ומלמד תורה לרבים בחנם והכירו תלמידיו בריוח שמרויח במערופיא שלו ונכנסו להפסידו וקבל עליהם בקהל והפרישום הקהל בחרם ובגזירה מאותה מערופא ונסתפק להם אם רצו להפריש שאר ישראל שאינ' תלמידיו אי לא מתוך שאלתכם יש ללמוד שאין נוהגים במקומכם דין מערופא וכיון שלא נהגתם בכך אין אדם אחד יכול לכפות הקהל שינהגו לו מנהג לעצמו ואע"ג דאמר רב הונא האי בר מבואה דאוקא ריחיא ואתא בר מבואה וקא מוקי גבי' דינא הוא דמעכב ליה דאמר ליה קא פסקת לחיותאי לית הלכתא כר' הונא דאותביניה עושה אדם חנות בצד חנותו של חברו וכו' ואע"ג דאוקמ' כתנאי והוא דאמר כרשב"ג דאמר אף לשכנו כופהו הלכ' כתנא קמא דאמר לשכנו אינו כופהו והני מילי במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה והני מילי בשאר אינשי אבל צורבא מרבנן דעסיק באורייתא ובמילי דשמיא מתבעי למיעבד ליה תקנתא כי היכי דלא נטריד מגירסיה דאמר ר' נחמן בר יצחק [כ"ב ע"א] ומודה ר' הונא בריה דר' יהושע ברוכלין המחזירין בעיירות דלא מעכב ואפי' בני מתא אחריתא משום דעזרא תיקן להם לישראל שיהו רוכלין מחזירין בעיירות והני מילי לאהדורי אבל לאקבועי לא. ואי צורבא מרבנן הוא אפי' לאקבועי נמי ואמרינן נמי כאן ר' דימי מנהרדעי אייתי גרוגרת בספינה במחוזא א"ל ריש גלותא לרבא צורבא הוא או צורבא מרבנן הוא נקוט ליה שוקא ואמרינן תו [יומא ע"ב ע"ב] ר' יוחנן רמי [דברים י'] ועשית לך ארון עץ וכתיב [שמות כ"ה] ועשו ארון עצי שיטים מכאן שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו, [שבת קי"ד ע"א] וא"ר יוחנן איזהו ת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים מכל טעמים אלו יש ללמוד שצריכין הקהל לעשות תקנה לתלמיד חכם זה שמלאכתו מלאכת שמים מלמד תורה לרבים בחנם כדי שלא יטרד מתלמודו ויגזרו על כל ישראל שיפרשו ממערופא שלו ויקבלו שכר על כך ויאריכו חיים כדכתיב [משלי ג'] עץ חיים למחזיקים בה ותומכיה מאושר.
וששאלתם עוד היכי דאתא לקמ' האי דאחזיק במערופא ואמר פקידו דלא ליתיה אינש (וללשרן) [ולהלשין] עלי למערופא... פלוני דאוזיפית ליה מן ממונאי כמה זימני בלא רביתא ודפלחית להון בלא עידן ואמר האי דלא אחזיק לא תגזרון עלי דאיהו עד האידנא מערופא דידך לית אינא משגח ומה דיהבת ואוזיפת לך וחייבי' לך לא חיישינן מכאן ואילך והוא מכירי מערופא דידי כו' על משפט המערופא כבר כתבנו שהדבר תלוי במנהג ובמקום שלא נהגו אינו יכול לכופו אבל על ממונו המסור ביד גוי ומבקש שיגזרו שלא ילשין עליו דין הוא שיגזרו ואם ילשין עליו בר ישראל ויגרום לו הזק חייב לשלם וקיימא לן הלכתא דדיינינ' דינא דגרמי [ב"ק קי"ז ע"ב] דההוא גברא דאחוי (אמנוכסא) [אמטכסא] דחבריה יתיב ר' אבוהו ור' חנינא בר פפי ור' יצחק נפחא ויתיב ר' אלעא גבייהו סבר לחיובא מיהא דן את הדין כו' עד אמרו ליה קום זיל לגביה דר' שמעון בן אליקים וקמיה דר' אלעזר בן פדת דדייני דינא דגרמי אזל גבייהו וחייבוה מיהא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ואוקימנא בדאחוי אחויי ואי אמר האי בעל המערופא אע"פ שלא ילשין עלי אם יכנס לאותה המערופא כיון שלא יצטרכו לעבודתי שהוא יעבוד להם ויהנה אותם משלו ימצאו עלילה ויטלו ממוני שבידם יש לחוש לדבריו שלא יאבד ממונו דילפינן מהשבת אבדה וקאמר רחמנא [דברים כ"ב] כן תעשה לכל אבדת אחיך לא תוכל להתעלם והשבות לו הלכך מתבעי למעבד תקנתא שישוב ממונא לידו ויגזרו שלא יכנוס ישראל לאותה מערופא עד זמן שיראו הקהל שהציל ממונו מיד הגוים ואחר שיציל ינהגו באותה מערופא כדרך שנוהגת בשאר מערופות.
<h2>דף קסב:</h2>
וששאלתם [ראובן] קבל על שמעון שיורד וגוזלו מרשות אביו ושמעון טוען אביך נתן לי חצי הנכסים לאחר מותו ואמרו לו ב"ד יש לך שטר ואמר יש לי ולא רצה למסור השטר ביד בית דין ובקש ראובן (לרשות) [לכפות] עליו ברשות ב"ד שיביא השטר ביד ב"ד ועמד והכהו וכשאמרו לו ב"ד להביא השטר בידם (גזמן) [גזמו והראה] לאיש אחד מן הדיינים השטר חתום בקרובים ואמר לי הדין לקבל עדות שבעל פה וכן עשה קבלו והביאו כו' כמה שכת' בשאלה. כך נראה לי שאם שטר זה מתנה הוא באות' (שטען) [ענין] כתב על הנייר או על החרם שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זה מכורה ונתונה בענין זה כתוב השטר ובגויה בעי מיקנא כיון שעדי השטר קרובים הם ה"ז אינו כלום ואע"פ שיש עדים שיודעים בעדות זו אין עדותן עדות מ"ט האי נותן... מפליגו בדברים היה ולהכי לא אקני אלא בשטר דחתים אקרובים דלא לקני בגויה כלום ואע"ג דאיכא סהדי אחרינ' בעל פה היכי מצי כתבי ליה בשטרא והרי אין שמעון זה קונה כלום אלא כשמוסר לו אביו של ראובן השטר והאות הלכך אם בשטר הקנה לו אבי ראובן כיון שמשעת מסירת השטר לא היה השטר כשר לא קנה שמעון כלום ואם לא הקנה לו בשטר אלא בחליפין דמשעה שקנו העדים מיד אבי ראובן קנה שמעון מה שהקנ' לו ושטרא לזכרון דברים בעלמא ואע"פ שעדים החתומים בשטר קרובים ויש עדים בעל פה כשרים יכול הוא להחתימם מ"ט דסתם קנין לכתיבה הוא עומד והאי שמעון לאו השתא בשעת חתימת הני עדים כשרים קני אלא משעת תפיסת קנין קנה ואילו אתו הני סהדי ומסהדי בב"ד אע"ג דלא חתימי בשטרא מוקמינן להני נכסי בידיה ואי חתים שטרא דחתימי ביה עדים קרובים שפיר עבד דאמר חזקיה [ב"ב קס"ב ע"ב] ואם מלאוהו בקרובים כשר ואי אמרת אם אית' דהני סהדי (לאו) סהדי נינהו בעידנא דאחתים הנהו קרובים איבעי ליה לאחתומי הני כשרים דילמא באפי' כולהו איקנו ליה ובעידנ' דאחתים הני קרובים אימר רחוקים הוו ונתקרבו ואי נמי קרובים הוו מעיקרא משום כבוד חתמינהו ברישא והדר בעי לאחתומי הני רחוקים ובעידנ' דאמר להו ב"ד מסור שטרך ליד ב"ד דילמא משום הכי לא מסריה עד דאחתמינהו לכולהו סהדי והדר אמסריניה לב"ד ומש[ו]ם הכי מחייה לראובן דקם לשמותיה דסבר אי מסרנא שטר' לב"ד דלא אחתמינוה אפסדינהו זכויותי ואע"ג דלא שפיר עביד דמחייה ובר דינא הוא אי מתרמייא עליה שבועה משתבע דלא תנינן ליה גבי אילו נשבעין ונוטלין דתנן [שבועות מ"ד ע"ב] אלו נשבעי' ונוטלי' השכיר והנגזל והנחבל וכשנגדו חשוד על השבועה כיצד אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפי' שבועת שוא היה אחד מהם משחק בקוביא ומלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית שכנגדו נשבע ונוטל ולא קתנא אחד מכה את חברו שכנגדו נשבע ונוטל ולא דמי לההוא דחטף נסכא מחבריה [ב"ב ל"ג ע"ב] ולא לההוא רעיא [ב"מ ה' ע"א] דהנהי גזלני ממון נינהי. ולא דמי להאי דאמר ר' נחמן [ב"ב מ"ז ע"א] חוץ מגזלן שאע"פ שהביא ראיה אין ראיתו ראיה דהתם הא אמרינן היכי דמי גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותו שדה. ושכתוב בשאלה הואיל ויש לו שטר מתנה דלא חתימי עליה [אלא קרובים] הוי ליה כשני שטרות לא הוו כשני שטרות דההוא שטר דלא חתימי עליה אלא קרובים כמאן דליתיה דמי ותו הא דאמור רבנן [שם קס"ט ע"א] אין כותבין שני שטרות על שדה אחת שיש בו אחריות ומשום פסידא דלקוחות דלמא טריף והדר טריף אבל שטר לא מפסיל בהני יש כתוב דמי האי לראיה אחריתי לא דמי דהתם [סנהדרין ל"א ע"א] אמר אין לי עדים ואין לי ראיה והאי הרי אמר יש לי ראיה והאי דלא מסריה לדיינא דסבר עד דחתימנ' כולהו סהדי והדרא לבי דינא.
<h2>דף קסט.</h2>
וששאלתם [ראובן] קבל על שמעון שיורד וגוזלו מרשות אביו ושמעון טוען אביך נתן לי חצי הנכסים לאחר מותו ואמרו לו ב"ד יש לך שטר ואמר יש לי ולא רצה למסור השטר ביד בית דין ובקש ראובן (לרשות) [לכפות] עליו ברשות ב"ד שיביא השטר ביד ב"ד ועמד והכהו וכשאמרו לו ב"ד להביא השטר בידם (גזמן) [גזמו והראה] לאיש אחד מן הדיינים השטר חתום בקרובים ואמר לי הדין לקבל עדות שבעל פה וכן עשה קבלו והביאו כו' כמה שכת' בשאלה. כך נראה לי שאם שטר זה מתנה הוא באות' (שטען) [ענין] כתב על הנייר או על החרם שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זה מכורה ונתונה בענין זה כתוב השטר ובגויה בעי מיקנא כיון שעדי השטר קרובים הם ה"ז אינו כלום ואע"פ שיש עדים שיודעים בעדות זו אין עדותן עדות מ"ט האי נותן... מפליגו בדברים היה ולהכי לא אקני אלא בשטר דחתים אקרובים דלא לקני בגויה כלום ואע"ג דאיכא סהדי אחרינ' בעל פה היכי מצי כתבי ליה בשטרא והרי אין שמעון זה קונה כלום אלא כשמוסר לו אביו של ראובן השטר והאות הלכך אם בשטר הקנה לו אבי ראובן כיון שמשעת מסירת השטר לא היה השטר כשר לא קנה שמעון כלום ואם לא הקנה לו בשטר אלא בחליפין דמשעה שקנו העדים מיד אבי ראובן קנה שמעון מה שהקנ' לו ושטרא לזכרון דברים בעלמא ואע"פ שעדים החתומים בשטר קרובים ויש עדים בעל פה כשרים יכול הוא להחתימם מ"ט דסתם קנין לכתיבה הוא עומד והאי שמעון לאו השתא בשעת חתימת הני עדים כשרים קני אלא משעת תפיסת קנין קנה ואילו אתו הני סהדי ומסהדי בב"ד אע"ג דלא חתימי בשטרא מוקמינן להני נכסי בידיה ואי חתים שטרא דחתימי ביה עדים קרובים שפיר עבד דאמר חזקיה [ב"ב קס"ב ע"ב] ואם מלאוהו בקרובים כשר ואי אמרת אם אית' דהני סהדי (לאו) סהדי נינהו בעידנא דאחתים הנהו קרובים איבעי ליה לאחתומי הני כשרים דילמא באפי' כולהו איקנו ליה ובעידנ' דאחתים הני קרובים אימר רחוקים הוו ונתקרבו ואי נמי קרובים הוו מעיקרא משום כבוד חתמינהו ברישא והדר בעי לאחתומי הני רחוקים ובעידנ' דאמר להו ב"ד מסור שטרך ליד ב"ד דילמא משום הכי לא מסריה עד דאחתמינהו לכולהו סהדי והדר אמסריניה לב"ד ומש[ו]ם הכי מחייה לראובן דקם לשמותיה דסבר אי מסרנא שטר' לב"ד דלא אחתמינוה אפסדינהו זכויותי ואע"ג דלא שפיר עביד דמחייה ובר דינא הוא אי מתרמייא עליה שבועה משתבע דלא תנינן ליה גבי אילו נשבעין ונוטלין דתנן [שבועות מ"ד ע"ב] אלו נשבעי' ונוטלי' השכיר והנגזל והנחבל וכשנגדו חשוד על השבועה כיצד אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפי' שבועת שוא היה אחד מהם משחק בקוביא ומלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית שכנגדו נשבע ונוטל ולא קתנא אחד מכה את חברו שכנגדו נשבע ונוטל ולא דמי לההוא דחטף נסכא מחבריה [ב"ב ל"ג ע"ב] ולא לההוא רעיא [ב"מ ה' ע"א] דהנהי גזלני ממון נינהי. ולא דמי להאי דאמר ר' נחמן [ב"ב מ"ז ע"א] חוץ מגזלן שאע"פ שהביא ראיה אין ראיתו ראיה דהתם הא אמרינן היכי דמי גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותו שדה. ושכתוב בשאלה הואיל ויש לו שטר מתנה דלא חתימי עליה [אלא קרובים] הוי ליה כשני שטרות לא הוו כשני שטרות דההוא שטר דלא חתימי עליה אלא קרובים כמאן דליתיה דמי ותו הא דאמור רבנן [שם קס"ט ע"א] אין כותבין שני שטרות על שדה אחת שיש בו אחריות ומשום פסידא דלקוחות דלמא טריף והדר טריף אבל שטר לא מפסיל בהני יש כתוב דמי האי לראיה אחריתי לא דמי דהתם [סנהדרין ל"א ע"א] אמר אין לי עדים ואין לי ראיה והאי הרי אמר יש לי ראיה והאי דלא מסריה לדיינא דסבר עד דחתימנ' כולהו סהדי והדרא לבי דינא.
